לקנא בו או לקנא לו: יסוד היסודות בחינוך ילדים

הקנאה – יסוד מרכזי בנפש באדם

הערה: אין לקרוא מאמר זה לפני שהובן המאמר הקודם.

חומש במדבר פרק יא:

"וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה : וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה : ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה, כלאם! : ויאמר לו משה המקנא אתה לי?! ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם."

אנו לא נתמקד במאמר זה מגדולתו של משה רבינו ששמח מאד לראות שיש עוד אנשים שה' רואה אותם כראויים להיות נביאים ושהוא לא הרגיש שום פגיעה במעמדו ועוד להיפך הוא ראה בזה מחמאה ועוד התפלל שכל עם ישראל יזכו לכך כראוי למנהיג אמיתי. במקום זאת אנו נתמקד בהבנת מידת הקנאה.

משה אומר ליהושע בין נון: "המקנא אתה לי?"

רש"י במקום מסביר: "כל לשון קנאה, אדם הנותן לב על הדבר, או לנקום או לעזור אינפרינמינ"ט בלע"ז [לקחת במרץ חלק בדבר], אוחז בעובי המשא."

בעצם משה שואל אותו: המקנא אתה במקומי (לנקום) או המקנא אתה בשבילי (לעזור לכבודי שנפגע)?

מהי קנאה?

קנאה באה לידי ביטוי כאשר אדם נותן ליבו על משהו מסוים.

רש"י מגלה לנו שהרגש שנקרא קנאה יכול לנבוע משני מקורות או מרצון לנקום או מרצון לעזור ואם נדייק יותר – או מאהבה או משנאה.

כיצד? אני מקנא לך או אני מקנא בך.

אני מקנא בך: בעומק הדבר זה אומר שאני כועס על חוסר הצדק שאני רואה ואני מרגיש אליך שנאה (אפילו באופן קל בהתחלה) והביטוי הסופי של זה הוא : אני רוצה לנקום בך.

למשל: שכן זכה בלוטו, אם נתבונן בעומק נרגיש שהרגש שעולה לנו הוא הרגשה שהוא גנב לי, הרי אתמול הוא היה כמוני אז למה הוא זכה ואני לא? אם נשים לב להבדל ברגשות שעולים לנו בין זכייה של שכן לבין זכייה של אדם שאני לא מכירים נוכל לחוש בעוצמה שכלפי השכן יש לנו יותר רגש. בכל אופן, אני מרגיש עלוב, אני לא מסוגל לסבול את זה ואז… אני רוצה לעשות "צדק" – רוצה להרוס לו – לנקום בו.[1]

הרגשות הללו אינם רגשות שאנו מודעים אליהם בדרך כלל וצריך התבוננות והשקטה על מנת לראות אותם אבל זו המציאות המתחוללת בנפש. אדם שמודע לרגשות שלו יכול לעצור את מעגל האימה הזה.

אני מקנא לך: בעומק הדבר זה אומר שאני כואב על חוסר הצדק שנעשה לך ואני מרגיש אליך אהבה (אפילו באופן קל בהתחלה) ואז אני רוצה לשמור על כבודך, לעזור לך.

למשל: מישהו פגע בחבר שלך – אתה קופץ ומגן עליו, אתה פוגע בפוגע בשביל להגן על החבר ולא מתוך תחושת נקמה, שהרי אתה בכלל לא מכיר את הפוגע והוא לא מעניין אותך אתה פועל רק מתוך אהבה לחבר הפגוע.[2]

בכל אופן, אם נרצה להתבונן, להעמיק ולגלות מהי קנאה באמת צריך להבין מהו הרגש המשותף לשני המצבים, לשנאה ולאהבה. שהרי אמרנו שקנאה היא רגש שנובע משנאה או מאהבה.

מהו הרגש הזה?

לאחר התבוננות נגלה כי הרגש שמשותף לשני המצבים הוא, קודם כל, הרגשת כאב שמניעה אותנו לפעולה (לתת את ליבנו על הדבר). וליתר דיוק כאב שמקורו בהרגשת אי צדק, הכאב הזה יכול לנבוע משנאה (כעס) או מאהבה.

כיצד זה בא לידי ביטוי בחיינו ובפרט בחינוך ילדים ואנשים הסובבים אותנו?

 

דוגמא ראשונה: "קנאת סופרים תרבה חוכמה" מושג מפורסם אך לא מובן כראוי, כעת נוכל להבינו יותר.

אדם חש קנאה כלפי חבירו שמשיג יותר ממנו בתורה או בלימודים (הכלליים), הוא בעצם חש כאב של חוסר צדק. מקור הכאב לא נובע מאהבה אל חבירו כמובן ובטח לא מרצון לעזור לו… ולכן כאשר הוא מקנא בחבירו הוא בעצם מלבה את השינאה בליבו ותובע נקמה ואם הוא לא יהיה מודע לכך ויעשה משהו בקשר לזה זה בקלות יהפוך לקנאת סופרים תרבה נקמה ולא חכמה…

אז מה עושים?

כפי שהסברתי בפירוט רב במאמר הקודם, העיקר בדרך התפתחות הנפש הוא הכלל של מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. כאשר אדם עוזר לעצמו ללמוד תורה ע"י דרבון עצמי של כסף או קנאה (שנאה בעצם…) או הנאה אחרת זה נקרא לימוד שלא לשמה והוא יוכל להגיע ללשמה אך ורק אם בזמן הלימוד הוא יחשוב על מעלת הלימוד והתענוג שיש לו ממנו עצמו אבל אם בזמן שהוא לומד הוא חושב על הכסף או מתמקד בהרגשת הניצחון על זולתו וכדומה ולא על הלימוד ועל המצווה הוא לעולם לא יגיע ללשמה… הוא לעולם לא יזכה להרגיש הנאה שלמה ממה שהוא עושה (שזה בעצם היסוד של "לשמה" כפי שמסביר הרב דסלר) הוא רק יהיה בעל תאווה יותר גדול לכסף או בעל שנאה מפותחת ורצון לנקמה יותר גדול.

מה שמפתח את הכח הנפשי הוא הפעולה המעשית יחד עם נביעתה הנוכחית.

שני אנשים יכולים לעשות את אותה הפעולה באותה הסיטואציה. אחד רוצה לעזור והשני רוצה להרוס, התוצאה הטכנית היא אותה התוצאה אבל אחד מפתח את מידת החסד והשני מפתח את מידת הכעס והנקמה.

יש להדגיש את הנושא של הנביעה הנוכחית דווקא. כי גם אם ההנעה הראשונית לפעולה נבעה מתוך כעס של קנאה אם בזמן הפעולה אדם לא חושב על נקמה אלא על רצון לעזור מה שיקבע את הרושם על נפשו יהיה מה שהוא יחשוב בזמן המעשה בפועל.

ולכן אם אדם  בשעת הלימוד לא חושב כיצד לנצח את חבירו וכדומה אלא חושב על מעלת הלימוד מה שיקבע את הרושם על נפשו יהיה מה שהוא יחשוב בזמן הלימוד בפועל למרות שמה שהניע אותו באופן ראשוני לפעולה היה הקנאה ועל גישה זו נאמר קנאת סופרים תרבה חכמה, שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה. אך אם ההליך הנפשי הוא לא כך ואדם לומד תורה או לימודים אחרים בשביל לנצח את חבריו זה יפתח אצלו נקמה ושנאה ויחניק את היכולת שלו ליהנות מהחיים.

יכול להיות מצב שאדם, ברגעים שקשה לו אכן יחשוב על ההשיגיות והנצחנות אבל אם הוא יתן לזה לשלוט באחוז גבוה מידי של המחשבות שלו הוא ינזק קשות.

בדוגמא הבאה נראה כיצד הקינאה מקיפה אותנו בכל מעשה ומעשה שאנו עושים מאחר וכל פעם שאנו "נותנים ליבנו על דבר מסוים" זה נובע מקינאה או קינאה בו או קינאה לו.

דוגמא שנייה: אתה רואה את הבן שלך עושה משהו לא בסדר. אתה חש כאב שמקורו בתחושת אי צדק (זה לא בסדר!).

אם אתה מרוכז בעצמך וחושב על טובתך אתה נפגע באופן אישי,אתה מרגיש כישלון, אתה מרגיש אבא (או אמא) לא טוב ואם זה בפרהסיה אתה מתבייש מאד וחווה השפלה ואז על מנת להדחיק את ההשפלה הזו באופן אוטומטי אתה חווה כעס וזעם שנובע משנאה ואז , אפילו אם היא רק עונש נטו ולא צרחת עליו, היא נקמה!

מזעזע למתבונן, אבל זו ממש נקמה, נקמה בילד שלך.

מצד שני, אם אתה חושב עליו בלבד, כואב לך עליו כי הוא פוגע בעצמו (ואין לך אינטרס אישי) אתה לא חווה השפלה וכישלון בחינוך אתה פשוט רואה ילד שאתה אוהב שפוגע בעצמו ואז אתה חומל עליו אתה חש אהבה שמפעילה בך רצון לעזור ומתוך המקום הזה אתה מגיב ואתה נוקט באותה הפעולה בה רצית לנקוט (עונש וכדומה) אבל מתוך אהבה.

וגם זה מזעזע למתבונן, שניתנת עונש לילד שלך היא מעשה של אהבה והיא תחווה אותו אהבה!

עכשיו מה עושים בשטח?

הבן עשה משהו שלא בסדר, נגיד, המרה את פיך. אתה חייב להגיב ואתה מרגיש שאתה כועס וזה אומר שאתה לוקח את זה באופן אישי וזה אומר שאוטוטו אתה הולך לנקום בו… מה עושים???

כאן שוב עולה לנו הכלל הפשוט שנוטים לשכוח – מה שיקבע את התוצאה ואת הרושם הנפשי בנפשנו ובנפש הילד הוא מה שאנו חווים בפועל ברגע התגובה.

פשוט, תעצור רגע, צא מהסיטואציה לרגע ותחשוב על טובת הילד. הוא המרה את פי הוריו, זה יזיק לו לאורך ימים ושנים אם הוא יהיה ילד לא ממושמע, וזה יגרום לו נזקים נפשיים גדולים ואתה אוהב אותו ולא רוצה לראות אותו נכשל בחייו.

ככל שתצליח לחוות את זה יותר התגובה שלך תנבע מהלב האוהב שלך וממילא תבטא רצון לעזור ולא לנקום וכך גם הילד יחווה את זה.

ולכן חשוב שלא להגיב מיד כשמרגישים כעס (כעס הוא אינדיקציה לתחושת השפלה ששוכבת מתחתיו). למי שלא מורגל בכך קשה לשנות את ההרגשים במהירות, אבל בכל אופן, גם אם חייבים להגיב- לא חייבים להגיב מיידית. אפשר אפילו לצאת לרגע מהחדר כאילו ל"שיחת טלפון" ולדבר עם ה' ולשנות את המבוע של הפעולה ואז לחזור לחדר ולתת את העונש שרצינו לתת.

כך נפתח בנו את מידת החסד וכך הילד ידע שיש לו אב אוהב ולא אב נוקם ונוטר וממילא יקבל את העונש ויפנים אותו מה שבהחלט לא יקרה אם הוא ירגיש שנוקמים בו.

 


[1] הקנאה הזו היא בדרך כלל סמויה, אנשים לא מודים בינם לבין עצמם שהם מקנאים ואז ההכחשה הזו מדחיקה את הרגש ואז אתה מתחיל לחוות שנאה אל מושא הקנאה, שנאה לא מובנת שאתה מסביר אותה לעצמך על ידי חיפוש מגרעות (שמיד תמצא…) ואח"כ מתעורר רצון לנקום.

[2] הרבה פעמים זה כמעט בלתי אפשרי לעשות מעשה כזה שלא ינבע מתחושת נקמה כי אחרי שההוא פגע בחבר שלך חוץ מהרגש של העזרה לחבר מתעוררת בך גם שנאה לפוגע ואם אתה לא מדויק אתה פעול מתוך רצון לנקום בשני ולא רק לעזור לחבר.

[3] אהבה לאדם שזכה בלוטו לא תגרום לכאב של אי צדק כלפיו אלא של שמחה גדולה. אם אין בנו אהבה מה שממלא את הלב זה "חוסר אהבה" שהוא עצמו היסוד של השנאה.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *