ארכיון | נובמבר 2017

הורידי את המדריך "הורות בקלות" במתנה

הורידי את המדריך "הורות בקלות" במתנה

וגלי כיצד אפשר לנהל בית שקט ורגוע גם בלי צעקות, כעסים ומריבות

אם את רוצה עזרה לשיפור ושינוי משמעותי ומהותי עם ילדייך זהו הצעד הראשון שלך

בואי וגלי סוד קטן שישנה משמעותית את חייך וחיי ילדייך!


(הקליקי על התמונות להגדלה)

 

        במדריך אגלה לך:

  • כיצד אפשר לנהל בית שקט ורגוע גם בלי מריבות וצעקות
  • מהי המשמעות האמיתית של המילה משמעת ולמה חשוב לדעת את זה.
  • כיצד בונים ילד מאושר וממושמע?
  • הפנמת סמכות הורית כיצד עושים זאת בקלות?!  

זו ההזדמנות שלך לגלות דרך לבית שקט ורגוע בקלות ובנעימות!!  רוצה לגלות ? הורידי עכשיו את המדריך!

 

תודה רבה על בקשתך להרשמה להורדת המדריך "הורות בקלות"

 כמעט סיימנו… רק נשאר לאשר את ההרשמה

  1. בידקי בבקשה את תיבת הדואר האלקטרוני שלך. שלחתי לך ברגע זה מייל לאישור הרשמתך.
  2. כל מה שנותר לעשות הוא להקליק על “אשרי הרשמה” באמייל שתקבלי והמדריך בדרך אליך!

אבל רגע, זה לא הכל יש לי עוד מתנה בשבילך

שיחת ייעוץ איתי מתנה בשווי 250 ש"ח  

למי מתאימה השיחה?

  • למי שרוצה לנהל בית שקט ורגוע עם שיתופי פעולה.
  • *למי שמרגישה קושי וחוסר אונים מול הילדים.

איך עושים את זה?

כאן למטה תוכלי להירשם לשיחת ייעוץ מתנה.

שיחת ייעוץ בת 30 דקות שמטרתה היא לעזור לך להבין מה הבעיה המרכזית שבגללה את מרגישה קושי/ חוסר אונים/ חוסר סיפוק עם ילדייך. אני גם אעזור לך להירגע ולהרגיש אמא הכי מדהימה והכי טובה שיש כי את בטוח כזו ואת רק רוצה להבין מה גורם לך להרגיש אחרת.

לאחר ההרשמה לשיחת הייעוץ תקבלי למייל שאלון קצר שחשוב לי מאד שתעני עליו כדי שאוכל לעזור לך יותר בשיחה.

הנה מה שאמרה א.ב. מאור יהודה:

"השיחה שלי עם יוכי גרמה לי  להירגע, הרגשתי האמא הכי טובה שיש באמת, זה היה חסר לי וזה השפיע על התקשורת בבית עם הילדים, יוכי גם מקדה אותי ונתנה לי ביטחון להתמודד.  תודה!"

"יוכי ידעה בדיוק למה אני מתכוונת, התייעצתי עם כל מיני אבל לא הרגשתי שהבינו אותי. יוכי ידעה לגעת בדיוק  בנקודות שכואבות לי ולתת לי עזרה והרגעה והתחלתי ביישום מיד.

יוכי תודה"  א.י נתיבות.

לתיאום פגישת ייעוץ טלפונית התקשרי 0548414745 – יוכי

 

דף תודה

תודה שנרשמת!

בעשר דקות הקרובות תקבלי את המדריך "הורות בקלות" אלייך למייל.

"אני לא מבינה איך הרגשות שלי קשורות להתנהגות של הילד שלי"!!

היא שוב צלצלה והפעם היא היתה המומה באמת!!

" אני לא מבינה איך הרגשות שלי קשורות להתנהגות של הילד שלי"!

"את באמת רוצה להגיד לי שאם לי קשה להיפרד מהילד שלי בבוקר כשהוא הולך לגן  ואם אני לא בטוחה ולא סומכת על הגננות שלו זה מה שגורם לו לעשות לי סצ'נות כל בוקר"???

"אני ממש מבולבלת ולא מבינה את הקשר הזה"!

גם את מכירה סיטואציה כזו? שאחד מהילדים שלך מתקשה להיכנס בבוקר לגן, הוא מתחיל את הבכיות עוד מהאוטו או מהבית ואת שוב צריכה ל"גרור" אותו לגן?

בטח דיברת הרבה גם הגננת, בטח ניסיתם לעשות איזו שהיא תוכנית פעולה מעודדת כדי שיקל עליו את ההסתגלות אבל זה לא עובד למה????

זו היתה שיחה בהמשכים עם שירה ( שם בדוי) זה התחיל כשהיא התקשרה בפעם הראשונה בתסכול, בכעס, בעוגמת נפש ועוד רגשות קשים וביקשה עזרה מה לעשות עם הילד שלה שלא רוצה להיכנס לגן ורק בוכה ואנחנו כבר שלושה חודשים מתחילת שנה ותקופת ההסתגלות היתה אמורה כבר לעבור….

אחרי שיחה מפורטת על כל המצב כגון: בן כמה הילד? באיזה גן הוא? האם הוא מכיר משנים קודמות? ועוד שאלות הבנתי משירה הכל.

וביחד איתה הבנו ושיפרנו את הסיבה להתנהגות של הילד שלה בכל בוקר. וזה על ידי שאלה אחת משמעותית וגורלית :

מה את מרגישה כשאת מכניסה את הילד שלך לגן?

מה את מרגישה כשאת נפרדת ממנו? האם את בטוחה שכיף לו בגן? האם את בטוחה שהגננות אוהבות אותו? האם את סומכת על הצוות החינוכי?  (שהרי כבר בדקת ובררת עליו קודם..) האם את בטוחה שהוא יסתדר עם החברים, יאהבו אותו והוא ישחק נפלא?

אחרי שבררת עם עצמך ובדקת מה את מרגישה אל תיבהלי לגלות שיתכן והתשובות יהיו מאד "לא חיוביות".. ועכשיו בטח גם את תשאלי ותגידי:

" אני לא מבינה איך הרגשות שלי קשורות לילד שלי"?

וזה בדיוק מה ששירה שאלה.

אז תדעי לך שמה שאת מרגישה את משדרת לילד שלך, הילד שלך צריך את הביטחון של אמא, הוא צריך להרגיש שאת סומכת עליו ועל הצוות החינוכי שאיתו הוא אמור "לבלות" את חצי מיומו. הוא מרגיש את מה שאת מרגישה ( ומנסיון שלי כגננת וכתומכת ברוב הפעמים אין שחר לחששות שלנו על אף שהן גם טבעיות).

אז אם את רוצה שהילד שלך יכנס לגן בשמחה וגם לך יהיה יום שמח ורגוע כי מה יותר טוב מזה שלילד שלך טוב בגן ואת יודעת שאת סומכת ובטוחה בכך, תשאלי את עצמך את השאלות הנכונות ותעני עליהן בכנות, לעצמך ומבטיחה לך תוצאות.

כמובן ששיתוף פעולה עם הגננת וההורים מאד מועיל ומוסיף, עידודים, מילים טובות, פתקים טובים לגננת, נשיקה וחיבוק של אמא בלי להתעכב ובלי להסס עם ביטחון מלא ותשדורת ברורה לילד של " להתראות ילד של אמא ניפגש בצהרים שיהיה לך יום טוב".

רוצה עזרה בלהבין את עצמך? בלדעת מה את מרגישה? בלחדד את הרגשות שלך כי הרי הם משפיעים עלייך (גם לא כ"כ לטובה..)ולהקל על עצמך בהתנהלות מול ילדייך?.

התקשרי עכשיו לשיחת ייעוץ חינם:

יוכי דנחי- יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ואמהות

0548414745 

 

 

 

"מלחמות" על בגדים, יש דבר כזה.

דלת הבית נטרקת, ספק בעצבנות ספק בעצבות.עוד לא התחיל היום ואת כבר חצי מותשת, עצבנית, מצוברחת ממהרת וקצת מאחרת לעבודה.

כל בוקר מלחמות על הבגדים,נמאס לך מזה. בסה"כ היא בת 4 וכבר יודעת מה היא רוצה ומה לא? בגדי שבת ביום חול, רק מכנסיים ולא חצאית, רוצה את הבגד המלוכלך שבכביסה,  סוודר באמצע הקיץ, רוצה את החולצה האדומה כמו של ענתי חברתה הטובה וזה רק הבגדים מה עם הסיכות? באיזה צבע? קוקו לא קוקו? 

כל המלחמות האלה מתישות אותך כל בוקר מחדש, את נאלצת להתעצבן ולצעוק אז היא גם בוכה ואת מתמלאת ברגשות אשמה, למה היא צריכה ללכת ככה לגן?

את הכי היית רוצה להיפרד ממנה לחצי יום או יותר עם נשיקה, חיבוק, מילה טובה ואפילו עוד נשיקה בכיס למקרה שתתגעגע..

זה בסדר, את יכולה להירגע, תנשמי עמוק אני רוצה להרגיע אותך יש פיתרון!!!

כמה הצעות ייעול למנוע את "מלחמות הבוקר":

  1. תשבי ביחד לשיחה עם הילדה המתוקה שלך ותחליטו ביחד מהם בגדי שבת, מה של חול, מה של קיץ מה של חורף… (כמובן שאת תנהלי את השיחה ובחכמה תנתבי שהדברים יהיו ברורים ללא התנגדויות).
  2. אל תחכי לבוקר כדי להחליט מה לובשים היום! תוציאו ביחד את הבגדים מהלילה. תחסכי הרבה עוגמות נפש ועימותים מיותרים והבוקר יהיה יותר רגוע.
  3. אם זה לא ממש חשוב לך מה היא תלבש באותו יום, תוותרי כמה שיותר תתני לה את ההרגשה שהיא מחליטה ואת מסכימה . כמובן אל תשכחי לחשוב 20 שניות קודם שענית בחיוב…
  4. בגדים שאת יודעת שביתך לא אוהבת, גם אם זה עלה יקר או קיבלתם במתנה. תוציאי מהארון. זה לא שווה את הכעסים והמלחמות איתה.
  5. תחמיאי לה כל פעם מחדש שהיא מתלבשת יפה ובזריזות ואל תחסכי במילים כמה את שמחה שהיא גדולה ועושה את זה כ"כ יפה.
  6. אם תוסיפי פתק טוב לגננת שביתך התלבשה יפה וגם לבד.. ממש עשית לה את היום וזה ישתלם לה בטוח בפעם הבאה( מנסיון של גננת….)
  7. אל תשכחי לספר לאבא אפילו גם לסבא וסבתא איזה ילדה גדולה היא שמקשיבה בקול אמא ומלבשת בבוקר יפה ובשמחה.
  8. גם פרסים לעידוד מידי פעם לא יזיקו בכלל….
  9. בהצלחה!!

קראת? התרשמת? תיישמי ותראי שזה כדאי.

רוצה לדעת עוד על "מלחמות הבוקר" רוצה לדעת איך בדיוק עושים את זה ואיך לעשות שזה יעבוד?

התקשרי עכשיו לייעוץ או לפגישות התאמה!

יוכי דנחי- יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ואמהות.

0548414745

שלושה זמנים קריטיים המשפיעים על חיינו וחיי ילדינו

גם את מכירה את הרגש הנורא הזה שנקרא רגשות אשמה????

את יושבת עם בעלך בארוחת הערב ומספרת לו שלא הספקת לראות את הילדים ולדבר איתם כי היום "עף" לך כ"כ מהר.

ולמה בכלל צריכים ללכת לעבוד מסכנים הילדים שנולדו ואין להם אמא. 

ואם שמעת את השכנה מספרת שיצאה עם הילדים שלה לגינה או סתם החליטה לעשות לילדים שלה יום כיף עם אמא, את כולך נשרפת מבפנים ורגשות האשמה שוב צפים ועולים..

רוצה להעניק לילדים שלך? רוצה שהם ירגישו אהובים, שמחים ומלאי ביטחון עצמי כי הרי הם חשובים לך יותר מהכול נכון? תנשמי אויר תרגישי אמא טובה כי את טובה באמת ותמשיכי לקרוא.

ילד שמרגיש אהוב הוא מרגיש שמח, הוא מרגיש ביטחון כל היום שלו נראה אחרת ויש באפשרותך להעניק לו את זה בהשקעה של כמה דקות בכל יום.

ע"י השקעה של שלוש דקות ספורות בשלושה זמנים קריטיים נוכל לחסוך שעות רבות של סבל ותסכול מאתנו ומילדינו.

שלוש דקות לפני הפרידה וההליכה לבית הספר והגנים

קודם כל, כדאי להשתדל להקים את הילדים מהשינה בשמחה, בכיף. יכול להיות עם מוסיקה ברקע, יכול להיות עם דגדוג של אמא או של אבא או כל דבר כייפי אחר.

כבר תראי שהבוקר שבדר"כ "לחוץ" נהיה יותר רגוע.   פתאום הילדים מתלבשים יותר בזריזות, ואת לא מבזבזת את זמנייך על השלטת סדר ומשמעת, יש שיתופי פעולה כולם מחויכים ונעימים( וזהו  רק הרווח משני מהשפעת האנרגיות הטובות שלך..).

כשהילד/ה צריכים לצאת מהבית את מחבקת, מנשקת אומרת כמה מילים טובות שגורמות לילד/ה להישאר מחויכים ושמחים לכל היום. הילדים יוצאים מן הבית בהרגשה של יש לי לאן לחזור -זה מעניק להם ביטחון.

שלוש דקות בחזרה הביתה מבית הספר/ הגנים

גם אם את עסוקה, או בשיחת טלפון, תכנני לך את הזמן שבו את יודעת שילדייך מגיעים מבית הספר. תהתפני אליהם קבלי אותם בשמחה, בחיבוק ונשיקה, ספרי להם כמה חיכית לבואם וכמה שהתגעגעת אליהם.

נקודת המפגש עם ביתו של הילד ופני הוריו הקורנות זכורות לילד לאורך שנים ואפילו כל חייו.

ילד תמיד יישאר מחובר לבית הוריו גם בזמנים קשים שיעברו עליו.

שלוש דקות לפני השינה

כמה כיף וטוב להירדם עם חיבוק ונשיקה של אמא, עם סיפור/ שיר ערש לפני השינה?

התחושות והמחשבות שאיתם הילדים הולכים לישון מתעצמות בשינה לממדים גרנדיוזים.

לכן כדאי לנו מאד להקפיד על הזמן שלפני השינה, נכון הזמן הזה גם יכול להיות הכי לא נעים כי ילדים לא כ"כ אוהבים ללכת לישון ותמיד יש להם עוד ועוד סיפורים ובקשות ופחדים וכו'.

אבל בתקיפות ובעקביות נבקש שוב " רון אני מבקשת להניח את הראש על הכרית".

" ענת אני מבקשת להפסיק לדבר ולישון" כמה פעמים שצריך בתקיפות ובנעימות.

לתת חיבוק נשיקה לכבות את האור ולצאת מן החדר.

מה קורה כשזה לא הולך? ונאלצת לכעוס גם אם הילד נרדם תלטפי, תנשקי הוא מרגיש וזה משפיע.

 

זהו! אלו זמנים קריטיים שישנו  את חייך ואת חיי ילדייך, תרגישי כמה כיף להיות אמא טובה עם סיפוק והרבה פחות רגשות אשמה, רק אל תשכחי שכמה שניתן יותר גם אנו וגם ילדינו נרוויח יותר.

עוד על רגשות אשמה, חוסר אונים, תסכולים ועוד רגשות לא נעימים שצפים ועולים.. 

התקשרי עכשיו לשיחת ייעוץ או שיחת התאמה לתוכנית לווי.

יוכי דנחי יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ואמהות 0548414745

 

התעייפת?.. נמאס לך לעשות הכל לבד? – חינוך לעצמאות

מכירה את זה שאת מוצאת את עצמך עושה הכל לבד?!

הילדים משחקים, קוראים ספר, הולכים לחברים, נכנסים למטבח אוכלים , משאירים את הצלחת והולכים ואת במרטון של עבודה, מקפלת כביסה, מקלחת את הקטנים, מכינה ארוחת צהרים שיהיה למחר ועוד ועוד..

חשבת פעם להציע לילדים לעשות קצת בעצמם?

יכול להיות שחשבת אבל מיד החלטת שכדאי לעשות בעצמך כי זה ילך יותר מהר, ועל הדרך לא יקרו נזקים ..ועוד הרבה מחשבות מתרוצצות.

תכל'ס את נשארת לבד עם כל הבלאגן, המטלות, והחוסר אונים מול הרגשת החוסר התחשבות הזו . למה אני לא יכולה לשבת לנוח ולשתות כוס קפה בכיף?! את כל כך רוצה שיתופי פעולה בבית, התחשבות וגם עזרה.

זה מתחיל מחינוך לעצמאות.

כמה שיותר לתת לילדים לעשות בעצמם ולא בשבילם. וזה לא בגלל שהתעייפת (הרי ממילא לא תמיד זה יהיה מושלם..) חשוב לנו לגדל את הילדים שלנו להיות עצמאיים, להיות אחראים למה שקורה סביבם. בכך את גם מקנה לילדים שלך ביטחון עצמי.

אז איך עושים את זה?!.

נתחיל משינוי התפיסה שלנו שאנו הרבה פעמים חושבות שהם לא יצליחו , או "מסכנים גם ככה הם כל היום בלימודים אז גם לתת להם תפקידים ומטלות"?!, "עכשיו שטפתי את הבית אם אתן לילדה שלי לאכול לבד המטבח שוב יתלכלך"

בואי נשנה את התפיסה והגישה למחשבות חיוביות יותר כמו: " הוא יצליח במה שיצליח ובמה שלא אלמד אותו ואראה לו"

" נכון שהוא היה רוב היום בלימודים אבל זה חשוב לחיים שלו שידע לעשות דברים בעצמו"

" לא נורא אם המטבח יתלכלך, הרווחתי שהילדה שלי למדה לאכול בעצמה".

שנית תאמיני בילדים שלך שהם יכולים ומסוגלים ושלב אחרי שלב תלמדי מה עושים וכיצד.

לדוגמא ביתך בת השנתיים מנוזלת, באופן טבעי את לוקחת טישו ומנקה לה את האף ( זה גם הכי קל..)

תנסי אחרת, תבקשי ממנה להביא את הטישו מהשולחן, להוציא חתיכה, להניח על האף. כל את אלו היא בוודאי יכולה לעשות בעצמה. השלבים היותר קשים גם ניתנים ללמידה. שלב אחרי שלב תלמדי אותה ומחר כששוב היא תהיה עם נזלת אל תקנחי לה בעצמך חשובה העקביות, תמשיכי מאיפה שהפסקת ותראי שאחרי פעמיים או שלושה היא תצליח גם לבד.

גם עם ילדים גדולים יותר המטלות הן אחרות ויותר מורכבות. תבקשי, תסבירי איך עושים, תאמיני שהם יכולים ותסכימי גם שלא הכל יראה כמו שאת אוהבת וכמו שאת רוצה.

אך מה שבטוח שהרווחת ילדים עם עצמאות, אחריות והרבה ביטחון עצמי ילדים שמרגישים גדולים יכולים ואמא ואבא סומכים עליהם.

רוצה לשמוע ולדעת עוד על חינוך לעצמאות?

התקשרי! 0548414745 יוכי יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ואימהות.

 

" ביי אני הולך לחבר"! מכירות את ה"הודעות" האלה?

מי מחליט אצליכם בבית?

את מכירה את זה שילד בא ומודיע לך "הודעות" וקובע עובדות? את עוד לא מספיקה לענות הוא כבר יצא והדלת נטרקת. מה זו החוצפה הזו?! את שואלת את עצמך, זו לא פעם ראשונה שדיברתי איתו על זה שלא יודיע לי הודעות וילך, שיבוא לבקש, לשמוע דעתי, אולי אני צריכה אותו בבית? אולי תכננתי לצאת והוא היה אמור להישאר עם הקטנים? את אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות כעת, לרוץ אחריו? להעניש אותו כשיגיע? אולי להתקשר לחבר ולעשות לו בושות שילמד לפעם אחרת….

לילדים אמור להיות ברור שאבא ואמא המחליטים בבית, כיצד עושים את זה?

ילד צריך לדעת שאבא ואמא הם אלו המחליטים בבית ולא הילדים, וזה מתבצע גם באופן אוטומט ע"י תשדורת וגם ע"י פעולות שאנחנו עושים.

ומה לגבי התחשבות בילד וברצונותיו?! נדבר בהמשך.

ילדים לא אמורים לקבוע עובדות , גם לא לצאת מהבית ו"להודיע" שהם הולכים לחבר . אנחנו צריכים להרגיל את הילדים שלנו שהם אמורים לבוא לבקש לפני שהם לוקחים משהו, או הולכים לאיזשהו מקום וכדו'.

כשילד בא ומבקש ואני חושבת לפני שאני עונה ולא עונה מיד גם אם התכוונתי לענות בחיוב, ההמתנה מראה לילד שאני חושבת לפני שאני עונה. הילד ממתין ומחכה למוצא פי. מה אמא תחליט? מה אבא יחליט? היא תסכים או לא?

עצם הציפייה וההמתנה גורמת לילד להבין שיש  פה מישהו  שמחליט ולא אני.

ולגבי התחשבות ברצונותיו של הילד, חשוב מאד!

כשאנו נותנים לילד להחליט בעצמו הילד מרגיש אהוב, מרגיש שמבינים אותו, שמקשיבים לו ומתחשבים בו.

בנוסף אנו מרוויחים שאנו נותנים לילד את האפשרות להפעיל שיקול דעת בעצמו, להחליט מתי כן ומתי לא, מלמדים אותו להמתין ועוד.

כמובן שניתן לילד להחליט החלטות שלא חשובות לנו לדוגמא "אתה רוצה ללבוש סוודר"? " " באיזה משחק נשחק"?

גם בהחלטות קטנות יש לנו אפשרות להחליט וגם לתת לו לבחור לדוגמא:

יש גבינה, קוט'ג או חביתה. לילד יש אפשרות להחליט מתוך השלושה בחירה אחת.

ומה אם הילד רוצה נקניקיות שזו לא אחת מהאפשרויות שנתנו?

ילד: אני רוצה נקניקיות.

אמא: חמודי יש קוטג', גבינה או חביתה מה אתה בוחר?

ילד: אני רוצה נקניקיות.

אמא: חמודי מה אתה בוחר יש קוט'ג, גבינה או חביתה?

ילד: קוטג'.

כשאנו מדגישות את המשפט מה אתה בוחר? הילד מרגיש שהוא זה שבחר והוא החליט גם אם בפועל אני תחמתי את הגבול למה אפשר ומה אי אפשר.

גם אם כבר הכנו ולא שאלנו את הילד והילד בוכה ולא רוצה אפשר להסתדר..

אמא: דניאלי בוא לאכול.

ילד: אמא מה יש לאכול?

אמא: פרוסה עם חביתה וסלט.

ילד: אוף אני לא רוצה חביתה היום.

אמא: דניאלי היום יש חביתה.

ילד: אני לא רוצה לאכול את זה, אני רוצה משהו אחר.

אמא: דניאל אי אפשר משהו אחר אתה רוצה אולי עם גבינה? או שאתה רוצה חביתה בלי גבינה?(נתתי את האפשרות לבחור).

ילד: בלי גבינה.

אמא: אתה רוצה את החביתה על הלחם או מתחת ללחם?

כבר תראי  שנתת לילד את האפשרות בחירה והחלטה הוא יורד מהעץ, נכנע ומסכים ואוכל בתאבון.

לסיכום: כשילד מרגיש שמתחשבים ברצונותיו והוא "החליט" קל לו יותר לקבל סמכות על אף שבפועל אנו אלו שהחלטנו.

ולכן חשוב שע"מ למנוע עימותים והתנגדויות כדאי לתת לפחות שתי אפשרויות.

רוצה לדעת איך עושים את זה? הילדים גדלים ואיתם הקשיים.. ואת אובדת עצות? התקשרי עכשיו לשיחת ייעוץ חינם

0548414745- יוכי יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ואימהות.

 

למה יוני שלי תמיד נשאר קטן?

בלבול, חוסר אונים, רגשות אשמה, את לא ממש יודעת לקרוא לזה בשם אבל מה שבטוח שאת כולך מבולבלת ומתוסכלת למה זה קורה לי דווקא עם יוני? את כבר לא בטוחה האם באמת יש לו איזושהי בעיה או אולי זו בעיה שלך.

מכירה את זה?..?

הוא כבר לא קטן אבל בכל זאת את קוראת לו קטן??! ( גם אם את לא אומרת לו את זה).

את בטוחה שהוא לא יצליח להתפשט בעצמו ומיד את מתנדבת לעשות את זה?!

את באופן אוטומט שולחת את הילד היותר גדול לקנות חלב מהמכולת , ובאופן אוטומט את מבקשת מאותו ילד היותר גדול לרחוץ את הכלים ולהתקלח לבד?!.

ומה עם יוני ? למה הוא לא יכול? מה טוב בשבילו?

את לפעמים גם חושבת אולי לנסות לבקש גם ממנו אבל את מיד מבטלת את המחשבה תמורת מחשבה אחרת שאומרת הוא עוד קטן ולא יכול.

אולי גם עולה לך מחשבה של, אולי להשאיר אותו עוד שנה בגן או בכיתה כי הוא עדיין קטן?.

הרבה מאד מחשבות מתרוצצות בראשך אין לך מושג למה דווקא כל הדילמות קשורות  ביוני  שלך ובטח שאין לך מושג מה לעשות את ממש חסרת אונים ובנתיים את עושה עוד ועוד טעויות מבלי להרגיש… ואולי לא.

יכול להיות שאת צודקת בהרגשה שלך, לאמא יש אינטואיציה מיוחדת לילדים שלה, אבל גם יכול להיות שלא.

ודווקא בגלל זה אנחנו מבלי משים יכולות גם לעשות אפילו נזקים.

מה שאמא מרגישה וחושבת על הבן שלה זה מה שהוא ירגיש בעצמו.

אם תחשבי על יוני שהוא גדול ויכול זה מה שהוא ירגיש וגם יוכיח לך את זה.

ואם תחשבי שהוא קטן ולא מסוגל את תאמתי את המחשבות "הלפעמים" שגויות שלך.

אז מה את אומרת?! רוצה לראות את יוני שלך גדול ויכול?

בוודאי שכן!

כל שעלייך לעשות זה קודם כל לדעת את זה ואח"כ לחשוב את זה וממילא להרגיש לו את זה. אולי גם כדאי לשנות את הטרמינולוגיה ובמקום לקרוא קטן לקרוא  לו צעיר.

ילד מרגיש את אמא שלו, את המחשבות שלה את הרגשות שלה וגם את השדרים שאותם היא משדרת לו. תנסי ותראי שהוא יוכיח לך אחרת .

מרגישה שאת צריכה עזרה?! ובנוסף לחוסר אונים מצטרפות גם רגשות האשמה?!

התקשרי עכשיו לשיחת ייעוץ חינם.

יוכי דנחי- יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ואמהות- 0548414745