רישיון לחנך – במקום הקדמה

יודעים אנו כי כל דבר בחיים דורש הכנה. אין ארוחות חינם.

כן הוא הדבר עם כל מקצוע, נושא ועניין. מעולם לא שמענו על נהג שהתחיל ללמוד נהיגה לבד, מעצמו, הניע את הרכב ויצא לכביש. כל נהג, שפוי בדעתו, משלם כסף רב למורה נהיגה על מנת ללמוד שיעורים רציפים, לאחר מכן הוא צריך לעבור שני מבחנים עם בוחן פנימי וחיצוני וגם אז הוא צריך לנהוג שנה שלמה עם מלווה.

ואחר כל זאת הוא רק מתחיל את הקריירה שלו בתור נהג, מצבים מיוחדים או מסוכנים אינם נמצאים ברקורד הניסיון שלו והוא נאלץ לאמץ את כל חושיו ואף לפעמים להימנע מנהיגה או לעצור בצד במצבים מסוימים בתחילת דרכו.

מדוע? מאחר והוא אינו רוצה להרוג או להיהרג. הוא מספיק אחראי להבין שלמרות שהרכב נראה ידידותי וחביב הוא מסוגל להרוג, לפצוע ולהרוס חיים שלמים ברגעים אחדים. את חייו שלו וחיי אחרים. הוא חכם הרואה את הנולד. הוא מרגיש את הכאב והסבל שיכולים להיגרם בעטיו עוד לפני שהם נגרמו ופועל בהתאם.

אם נרצה להשקיע 100,000 ₪, למשל, בעסקה כלשהי האם אנו שואלים את עצמנו "האם יש עלי חיוב ללמוד כיצד להשקיע? מי אמר שצריך ללמוד?! למה לא להשקיע וזהו?!"

אנו לא שואלים את השאלה הזו כי אנו רוצים להצליח. זה מה שמעניין אותנו. ולכן אנו הולכים ולומדים כיצד להשקיע ולהצליח.

האם הנפש של ילדינו פחות מורכבת ומסובכת מהבנת עסקה של 100,000 ₪?!

"אינטואיציה"- יש הטוענים כי הדבר הטוב ביותר הוא החינוך על פי ה"אינטואיציה". יש לדעת, כי האינטואיציה נגזרת מהמידות של האדם. כלומר, אם אתה בטוח שאתה מתוקן במידותיך תוכל לעשות שימוש אוטומאטי באינטואיציה שלך, עד אז, יש להיזהר שלא נחנך על פי מידותינו הרעות באצטלת ה"אינטואיציה".

עם החשיבות הגדולה של לימוד החינוך ורכישת כלים להכוונת הילדים, ישנה נקודה יסודית מהותית ובסיסית שאני חשה שאינה מובנת דיה:

היסוד של כל "חינוך" מושתת על קשר

אם יש קשר טוב בין ההורים לילדים, נוצרת הבנה הדדית ולימוד החינוך נותן את הכלים ואת הכוחות להנהיג את הילדים ולכוונם. אולם, אם אין קשר בין הילדים להורים, לא יעזרו שום ספרי חינוך, שום פסיכולוגיים ואף שום מתנות (יקרות ומיוחדות ככל שתהיינה) לא תועלנה לרפא את הפצעים הנוצרים מחסר בקשר קבוע, יומיומי, אישי ואוהב עם שני ההורים.

אני יודעת שיהיו כאלו שייבהלו ואולי יחשבו "מאיפה אני אמציא עוד זמן? אין לי זמן! מה יהיה?" אולם האמת היא שעל מנת ליצור קשר קבוע וחם עם הילדים המינימום הנדרש הוא חמש-עשר דקות ביום בלבד.

אבל עשר דקות של איכות רגשית. להיות לבד עם כל ילד, ופשוט לחבק אותו ולדבר איתו סתם, לשמוע מה עובר עליו(לא לשחק או לעשות משהו ביחד אא"כ זה רק תירוץ לפיתוח שיחה)  ולתת לו לבטא רגשות בלי לשפוט, בלי לייעץ, פשוט לשמוע ולהקשיב, לגלות אמפתיה, לצחוק ולדבר. כמו כן, שבתות זה זמן נפלא לדבר עם הילדים ולתת להם הרגשה שיש מי שאוהב ושומע אותם כל הזמן.

תחילת יצירת סידרת חוברות זו נעשתה במסגרת פרוייקט "סמכות הורית" ולבקשת הורים רבים וההמשך כבר היה מתבקש…

אני רוצה לציין כי הדברים המובאים בחוברת זו ובחוברות הבאות אינם שלי, כמובן, הם סיכומי עקרונות ויסודות חינוכיים של רבנים ומחנכים ידועי שם, בעלי ניסיון רב ותוצאות מוכחות בשטח אומנות החינוך וכן של פסיכולוגיים ויועצים חינוכיים בהם אני נעזרת רבות להבין לנפשם של הילדים ולכוונם. אני תקווה כי הדברים יועילו ויעזרו לכם בהתמודדות היום יומית החשובה מכל.

ולסיום, האם זה קשה ללמוד חינוך? האם זה קשה לחנך?

בתשובה לשאלה זו נשאל: "האם זה קשה לנהוג ברכב?", "האם זה קשה לנהוג באופניים?"

תלוי מתי. בהתחלה הכל קשה. צריך ללמוד וצריך להתרגל אבל אחרי שאתה רגיל ובקי בנהיגה האם זה קשה?

זה כל כך קל שהנהג אפילו לא חושב על פעולותיו, לאחר שהוא הפנים את כללי הנהיגה והם קנו שביתה בליבו כל פעולותיו זורמות באופן אוטומאטי. לפעמים הוא צריך לעצור ולהתבונן אבל הוא נהנה מכל רגע.

כן הדבר בחינוך הילדים, מי שמשקיע וקונה ומקנה הרגלי חינוך טובים שואב מכך תענוג גדול וסיפוק עצום. זו תחושה נפלאה לדעת שאתה עושה את הדבר הנכון ואתה לא מגשש באפילה בנושא כה חשוב ומהותי.

בחוברות אלו אשתדל לגעת בנושאים יסודיים ומהותיים בחינוך שראיתי לנכון להבהירם על מנת לתת לכם כלים והבנות חדשות-ישנות בנפש הילדים. הנושאים הנם רבים ומגוונים כגון: משמעת מתוך אהבה, פיתוח ביטחון עצמי, חינוך למצוות מתוך שמחה, אומנות ההנעה (העידוד), ילד חדש במשפחה, כיצד לפתח אהבה ושיתוף פעולה בין האחים, היחס לשקר ועוד.

השתדלתי לקצר ולתמצת את הדברים ככל האפשר על מנת שתוכלו, למרות לחץ הזמן הדוחק, בזמן קצר להקיף נושאים חשובים ומהותיים אלו.

אני מקווה שהדברים יועילו

בתודה מראש

דנחי יוכבד

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *